פסק-דין בתיק ת"א 17576-12-10

1.                  תביעה שעניינה התרשלות המיוחסת לנתבע העוסק בעריכת דין, והנתבעות 2 ו-3 הן מבטחות האחריות שלו. לטענת התובעים, שהם חברה המנהלת עסקי בנייה ושני אנשי עסקים שהם בעלי המניות בה והמנהלים שלה, כתוצאה מהתרשלותו של הנתבע 1 (" הנתבע" או " אלקלעי") נגרם להם נזק ישיר העולה כדי סכום של כמיליון ש"ח (כערכו בימים אלה), וכן נזק עקיף בסכום של כ-2.5 מיליון ש"ח (לפי חלופה אחת), או סכום של כ-3 מיליון ש"ח (לפי חלופה אחרת).

2.                  לאחר עיון בכתבי הטענות ובחומר הראיות ולאחר שמיעת העדויות החלטתי לדחות את התביעה.

רקע עובדתי והליכים קודמים

3.                  תביעה זו אינה ההליך המשפטי הראשון הנוגע לעניין שעליו נסבה התביעה. קדמה לה תביעה שהתבררה בת"א 473-04 בבית משפט זה, שבה תבעו התובעים כאן את עיזבונו של המנוח י' מושקוביץ (" מושקוביץ"), את יורשיו וכן חברה בשם אורניו ישראל בע"מ (" אורניו"). בפסק דין שניתן ביום 16.4.09 נדחתה תביעתם של התובעים נגד עיזבונו של מושקוביץ ונגד יורשיו, ואילו תביעתם נגד אורניו התקבלה והאחרונה חויבה בתשלום בסך 1.8 מיליון ש"ח בצירוף ריבית והפרשי הצמדה מיום 1.1.08 (הליך זה יכונה להלן " תביעת קומות").

4.                  קודם שניתן פסק הדין בתביעת קומות, הגיש אלקלעי תובענה בת"א 2678-06 בבית משפט השלום בחיפה. התובענה הוגשה נגד התובעים, אורניו, עיזבון מושקוביץ ויורשיו ונגד חברת א.א. נופי הצפון בע"מ (" נופי הצפון"), ובגדרה תבע אלקלעי שכר טרחה בתמורה לשירותים משפטיים שהוא נתן לנופי הצפון ואשר, בשל נסיבות שפורטו בפסק הדין, לא שולם לו. בפסק דין שניתן ביום 8.9.10 מצא בית משפט השלום את נופי הצפון, את התובעים כאן, את אורניו ואת אחד מיורשיו של מושקוביץ כאחראים לתשלום סכום של 45,000 ש"ח (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 6.11.05), שהוא הסכום שבית המשפט מצא כי אלקלעי זכאי לו (הליך זה יכונה להלן " תביעת שכר הטרחה"). 

5.                  הרקע העובדתי שביסוד ההליך הנוכחי מעוגן בנסיבות שעמדו ביסוד תביעת קומות ופסק הדין שניתן בה (מוצג נ/4 בהליך זה) (" פסק דין קומות"), ולהשלמת החסר בתיאור, אם יהיה, מופנה הקורא לסעיפים 8-16 באותו פסק דין. מכל מקום, החשוב לענייננו הן שתי התקשרויות חוזיות רב צדדיות. אחת, מתאריך 19.11.01 (נספח א' לתצהירו של התובע 3 (" גוטוביץ") - ת/1) (" הסכם מכירת המניות"), שלפיה רכש מושקוביץ את כל המניות בנופי הצפון מארבעת בעלות מניותיה, שאחת מהן הייתה התובעת 1 (" קומות"). ההתקשרות האחרת, שעליה נסבה התביעה הנוכחית, היא הסכם מתאריך 29.11.01 שבו נקבעו, בין השאר, הוראות הנוגעות לביצועו של פרויקט בנייה על קרקע בקריית ביאליק שנרכשה על ידי נופי הצפון (" הפרויקט") וכן - ובעיקר - לדרכי מימונו (נ/3 - (" ההסכם")).

6.                  בהסכם אושררו הוראות ההסכם למכירת המניות, ונקבע שקומות ואורניו יחזיקו בחלקים שווים בכל הון המניות המונפק של נופי הצפון. עוד נקבע בהסכם שבעלי המניות של קומות, היינו גוטוביץ והתובע 2 (" פרוינד"), יפקידו בבנק לאומי לישראל בע"מ (" הבנק") סכום של חמש מאות אלף ש"ח  שישועבד כבטוחה לקבלת אשראי על ידי נופי הצפון. בצד זאת נקבע שאורניו תפקיד בבנק סכום של 1.5 מיליון ש"ח שישועבד וישמש לאותה מטרה, היינו קבלת אשראי על ידי נופי הצפון. עוד נקבע בהסכם שבעלי המניות באורניו ובקומות יערבו לקיום התחייבויות נופי הצפון כלפי בנק לאומי.

7.                  מושקוביץ הלך לעולמו בשנת 2003, וסמוך לאחר מכן נתגלעו חילוקי דעות בין התובעים לבין אורניו ובעלי מניותיה בנוגע להמשך הפעילות המשותפת במסגרת נופי הצפון. חילוקי דעות אלה הביאו לכך שאורניו נמנעה מהמשך מימון הפרויקט של נופי הצפון והפרויקט נקלע למבוי סתום. בעקבות כך פעל הבנק למימוש הבטוחות שהיו בידיו כנגד אשראי שקיבלה נופי הצפון, שבתחילת שנת 2004 עמד על סכום של כ-7 מיליון ש"ח. בחודש נובמבר 2004 מכרה נופי הצפון את הפרויקט לחברה קבלנית אחרת והתמורה, בסך כ-5 מיליון ש"ח, שולמה לבנק לכיסוי מקצת חובה של נופי הצפון לבנק. בנוסף, הבנק חילט את  הפיקדונות של גוטוביץ ושל פרוינד, בסך 300,000 ש"ח כל אחד.

8.                  התובעים הגישו בשנת 2004 את תביעת קומות נגד אורניו ונגד יורשי מושקוביץ, ועתרו בה לפיצוי על נזקיהם עקב הפרת ההסכם. בגדר התביעה הם תבעו, כנזקים ישירים, את הסכומים שחילט הבנק וכן, כנזק עקיף, את הסכום של 1.8 מיליון ש"ח, שהיה אומדן של חלקם ברווח הצפוי מן הפרויקט אשר נמנע מהם עקב הפרת ההסכם.

9.                  בפסק דין קומות נדחתה התביעה נגד יורשי מושקוביץ שכן בית המשפט קיבל את טענתם שהצד שהתקשר עם התובעים בהסכם הייתה אורניו, ואכן האחרונה חויבה לשלם לתובעים את הסכום שנתבע כהפסד רווח מן הפרויקט. תביעת התובעים בגין הסכומים שחולטו על ידי הבנק נדחתה בנימוק שעובדת החילוט לא הוכחה.

10.              התובעים הגישו ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 4682/09  ד.ז.א. קומות השקעות ונכסים בע"מ נ' עזבון המנוח יוסף מושקוביץ ז"ל (13.10.10)), אולם חזרו בהם נוכח המלצת בית המשפט על רקע הקביעה בפסק דין קומות כי " לשון החוזה במקרה זה הינה מפורשת ואינה משתמעת לשתי פנים", וכי לפי לשון ההסכם אורניו היא בעלת דברם של התובעים.

11.              להשלמת התיאור יוסף שלטענת התובעים, מאמציהם לגבות מאורניו את הסכום שנפסק לחובתה עלו בתוהו נוכח העובדה שהיא חסרת פעילות או נכסים ולא ניתן לאכוף עליה את תשלום החוב.

הטענות

12.              התובעים טוענים שאלקלעי התרשל כלפיהם, וכתוצאה מכך נגרמו להם הנזקים המפורטים בתביעה. לטענתם, ההסכם שהוכן על ידי אלקלעי הוא, כלשונם, "הסכם רע, פגום ורשלני", שכן במקום להתקשר עם מושקוביץ, שאליבא דכולם היה אדם אמיד, הם מצאו עצמם קשורים בהסכם עם אורניו, שמלכתחילה הייתה במצב כלכלי רעוע, וכל זאת מבלי שניתנו להם בטוחות מתאימות.

13.              הנתבעים טוענים, כטענות סף, שהתביעה התיישנה וכי, מכל מקום, היא מהווה שימוש לרעה בהליכי משפט. עוד נטען לקיומם של השתק שיפוטי, מעשה בית דין ומניעות. לעיצומה של התביעה טוענים הנתבעים שאלקלעי לא התרשל וכי ההסכמים שערך משקפים את ידיעותיהם והסכמותיהם המלאות של התובעים. נטען גם כי על כל פנים, יש לקבוע אשם תורם של התובעים בשיעור של 100%. עוד נטען שלתובעים לא נגרם כל נזק בעטיים של המעשים והמחדלים המיוחסים לאלקלעי, ומכל מקום אין קשר סיבתי בין מעשים ומחדלים אלה לבין הנזקים הנטענים על ידי התובעים.

הראיות

14.              מטעמם של התובעים הוגשו תצהירי עדות ראשית של גוטוביץ (ת/1) ושל פרוינד (ת/2) והם נחקרו על תצהירים אלה. בשל תקלה שטיבה לא הוברר נמחק פרוטוקול עדותו של פרוינד, אולם על רקע הסכמת התובעים לוותר על הגשת תצהירו כראיה, הסכימו הנתבעים שלא לזמן את פרוינד לחקירה נוספת על תצהירו.

15.              מטעמם של הנתבעים הוגש תצהיר עדותו של אלקלעי (נ/11) והוא נחקר על תוכנו. כמו כן הוגשו במהלך חקירתו של גוטוביץ מסמכים שבשעתם שימשו כראיות הן בתביעת קומות והן בתביעת שכר הטרחה.

16.              עוד ראויה לציון העובדה שאחת הראיות שהנתבעים התעתדו להגישה כחלק מחקירתם הנגדית של גוטוביץ ופרוינד היא מכתב מיום 11.12.03 שנשלח בשם קומות על ידי משרד עורכי הדין ש' פרידמן ושות' שבו הייתי שותף עד שנת 2007. עניין זה הועלה על ידי בא כוח הנתבעים בפתח הישיבה שנועדה ליום 19.11.12 לשמיעת עדויות הצדדים. בא כוח הנתבעים לא ביקש את פסילתי מלדון בעניין על רקע עובדה זו והותיר את הדבר לשיקול דעתי, ובא כוח התובעים סבר כי ממילא לא קיימת עילת פסילה. על רקע זה קבעתי שאין מקום שאפסול עצמי מלדון בתובענה.